שיתוק שינה בתרבויות העולם פרק 2 – ממסורת עתיקה למחלקות האשפוז – על שדים ושיתוקי שינה בקרב עולי אתיופיה.

 

הקהילה האתיופית בישראל היא אחת הקהילות בעלת העושר המסורתי וההיסטורי המרתקות ביותר. אך על מנת להבין את התרבות שלהם בצורה מעמיקה יותר כדאי להתעכב במספר משפטים על ההיסטוריה של יהודי אתיופיה.

באתיופיה חיו יהודים עוד לפני הגעתה של הנצרות לאתיופיה במאה השלישית. במשך כל תקופה זו ועד ימינו, אותה קהילה יהודית התפתחה במנותק מהקהילות היהודיות האחרות בעולם ובשל כך התפתחו אצלם מסורות רבות ולא מוכרות וחשוב מכל – נוצרה שם יהדות שהתפתחה במנותק מהיהדות הרבנית והושפעה בין השאר ממסורות מקומיות.

בסוף המאה ה-19 כאשר האירופאים כבשו את כל אפריקה וחילקו אותה למושבות תחת שליטתם, הייתה אתיופיה הממלכה היחידה שהצליחה להתמודד אל מול האירופאים ולשמור על עצמאותה ובכך היוותה מודל לחיקוי בקרב שאר העמים האפריקאים ששאפו לעצמאות. כאשר האירופאים שלטו באפריקה הם הביאו יחד איתם רעיונות ומוסדות שונים כאשר אחד מהרעיונות היה תורת הגזע שהחלה לתפוס תאוצה בראשית המאה העשרים ושבמסגרתה האירופאים עצמם מיצבו את האתיופים כגזע 'אירופאי' ואינטליגנטי בניגוד לדימוי של השחור העצלן אותו קידמו האירופאים בשאר אפריקה. דבר נוסף אותו הביאו האירופאים היה מערכות חינוך שהחלו ללמד את המקומיים את התרבות ואת השפה האירופית. מכיוון שאתיופיה שמרה על עצמאותה, כל המסורות ותחושות הגאווה שהאתיופים היו מורגלים בהם, לא נפגעו והמשיכה לשגשג – עד העלייה לארץ.

הסיבה שהארכתי בהקדמה, למרות שהנושא הוא לא ההיסטוריה של אתיופיה הוא מסיבה אחת – להבין את עוצמתה של התנגשות התרבויות שנגרמה עם הגעתן של הקהילות האתיופיות לארץ. במעבר אל ישראל מצאו את עצמם האתיופים מול מוסדות שמחמת חוסר הבנה הפרידו בין הקהילות, דרשו מהם לוותר על המסורות שלהם לטובת היהדות הרבנית וציפו מהם לזנוח את דרכי החשיבה שלהם ולפתח דרכי חשיבה מערביות.

אחת ההתנגשויות הגדולות ביותר היה האמונה המסורתית של יוצאי אתיופיה ברוחות, שדים ומכשפים אשר מהווים חלק אינטגרלי במסורות אתיופיה ושרבים מההתנהגויות והמאפיינים האנושיים מוסברות במסורות אלו כהשפעה של רוחות רעות כגון קנאה, מריבות, השמנה ועוד. נראה כי חלק מאותן רוחות ושדים מתארות בין השאר את חוויית שיתוק השינה.

אחת מרוחות הטומאה המשפיעה בעיקר על נשים נקראת "עיינה טלה" - Ayne tlla שבתרגום משפת הגעז לעברית משמעותו 'צל בעין', כלומר רוח היושבת על העיניים של אנשים וגורמת להם לראות את מה שהיא רוצה שיראו. אחת התופעות המיוחסות לרוח זו היא שבזמן שהאדם נמצא במיטתו מגיעה אליו דמות מפתה שאיתה הוא מקיים יחסי מין. תופעה זו מוכרת בהקשר של שיתוק שינה בתרבויות רבות, החל מלילית אצלנו ביהדות וכלה בשלל תרבויות אחרות, בהמשך אקדיש מאמר שלם לאותה תופעה.

הבודה, פירושו 'הצבוע', מתייחס ליכולת של אדם להפוך בלילה לצבוע ולתקוף אנשים בשנתם. לרוע מזלם של חלק מיהודי אתיופיה, הם מצאו את עצמם נרדפים על ידי האשמות המזכירות את עלילות הדם האירופאיות כאשר באחד המקרים, באמצע הלילה התושבים הלא יהודיים מייללים כמו צבוע כדי למנוע מהיהודים להפוך להיות צבועים ולשתות את הדם של הילדים שלהם.

שד נוסף ומוכר בתרבות האתיופית נקרא 'זאר' – הוא נמצא במישור קיומי אחר מהמציאות הרגילה ומאופיין בכך שיש לו יכולת להתחפש ולהיחשף בצורות גשמיות שונות. אנשים שסובלים מנוכחותו של הזאר ירגישו שיש מישהו מאחוריהם בזמן שהם הולכים לבד או נמצאים בביתם. לעתים ירגישו שהוא ממש נוכח מאחוריהם עד כדי כך שאותם אנשים ירצו להכות מתוך פחד או לנוס על נפשם והזאר אוהב במיוחד להלחיץ ולהפחיד בצורה כזו בשעות הלילה ולרוב הוא נחשף רק בזווית העין. השפעות נוספות המיוחסות לזאר נשמעות זהות לתסמינים של פתולוגיות נפשיות כגון – התמכרות לאלכוהול, התקפי אלימות וצעקות.

עם הגעתה של הקהילה האתיופית לארץ, כאשר הופיעו תסמינים כאלו וגופי בריאות הנפש היו מעורבים – הם הופנו לקבלת טיפול פסיכיאטרי וזאת כאשר באתיופיה, על מנת להיפטר מאותה הרוח, היו מבצעים טקס שנעשה על ידי אדם שנקרא 'בעל זאר' ושההכשרה שלו הייתה שהוא עצמו התמודד עם אותה הרוח, למד לתקשר איתה ומסוגל לנהל איתה משא ומתן.

אחד החוקרים המובילים בתחום הוא פרופסור אליעזר ויצטום, פסיכיאטר שחקר את אותם התסמינים ואף גילה, שלמרות שבמקרים רבים הם חופפים תסמינים פסיכיאטריים, דרכי הטיפול המערביים לא נמצאו מועילים במקרים אלו ושלא מדובר בהפרעות נפשיות מוכרות אלא במה שמכונה 'תסמונת תלוית תרבות' – מושג מדהים בפני עצמו מאחר והוא מתייחס לכך שתסמינים הם תוצאה של אמונות ולא כפי שמקובל לחשוב בפסיכיאטריה הקלאסית –  תוצאה של פעילות נוירולוגית.

תובנותיו של פרופסור ויצטום הן פורצות דרך בעיניי ובעלות פוטנציאל להסתכל על תרבויות ואמונות בצורה הרבה יותר מכבדת: "התעלמות מהרקע התרבותי ומהייחוד של מטופלים מתרבויות שונות עלולה לעורר בהם תחושה של ניכור עקב כך שהמטפלים אינם מבינים אותם ולעתים אף תחושה שהם לועגים להם. הפערים התרבותיים עלולים להביא לידי פרשנות בלתי מתאימה של התסמינים שלהם ולכן אף לאבחון שגוי שעלול להביא לטיפול מוטעה, לרבות אשפוז מיותר וטיפול תרופתי שאינו נחוץ ואף עלול להזיק.  הכרת תרבותו של האדם הפונה לטיפול ולייעוץ נפשי מהווה את הצעד הראשון וההכרחי להתערבות מקצועית רגישת-תרבות. הניסיון המצטבר מלמד כי אחת הצורות היעילות ביותר של השגת שיתוף פעולה והתערבויות מוצלחות במטופלים מתרבויות אחרות היא מרפאות רגישות-תרבות, שבהן פועלים צוותים טיפוליים מעורבים, במסגרתם משתתפים ונוטלים חלק פעיל אנשי מקצוע בני אותה תרבות של הפונים".

לצערי הרב, מניסיוני האישי בתחום בריאות הנפש ומעבודתי עם קהילת יוצאי אתיופיה, אותן מסקנות עדיין אינן מיושמות בתחום בריאות הנפש והאתיופים עדיין נתקלים בבורות מצד רוב הפסיכיאטריים ומחוסר הבנה לאמונות ולסימפטומים עליהם הם מדווחים. מעולם לא נעשה מחקר לגבי אחוז האתיופים החווים שיתוקי שינה, אך לדעתי, בהתאם למסורות עתיקות היומין שלהם, מחקר כזה יגלה שאחוז גבוה בצורה ניכרת מזה של האוכלוסייה הכללית פוגש את ה'זאר' בשעות הלילה המאוחרות.