סיפורו העצוב של המועך הלילי

באירופה של ימי הביניים ואולי אף לפני כן, תושבים רבים היו מדווחים על כך שבזמן שהם ישנו הם הותקפו מדי פעם על ידי יצור אפור, דמוי שד, שהיה מרעיש בבית, מזיז דברים ממקום למקום ולעתים אף קופץ על החזה של האדם הישן ובכך מקשה עליו לנשום.

ביומנו של רופא הולנדי מהמאה ה-16 מתאר הרופא מקרה בו אישה הגיעה אליו בעקבות מקרים מרובים בהם היא הותקפה על ידי אותה ישות. אבחנתו של הרופא כפי שנרשמה ביומנו הייתה שמדובר באותו יצור הנקרא 'המועך הלילי' ושהדרך הטובה ביותר להימנע מכך שהוא יתקוף אותה היא להימנע משינה על הגב.

בשנת 1931, הפסיכולוג ארנסט ג'ונס היה הראשון שחקר את התופעה מבחינה מדעית. הוא ראיין עשרות אנשים שחוו את אותם התקפות במטרה להבין במה מדובר. מכיוון שרוב האנשים שהוא ראיין טענו שלא מדובר בחלום אלא במצב שבו הם היו ערים לחלוטין הוא פסק ש"נראה שאותם אנשים מתקשים להבחין בין חלום למציאות, דבר המאפיין בדרך כלל ילדים או פראים". כמו כן הוא קבע ש"התקפה על ידי המועך הלילי היא ביטוי מנטלי לרצון המיני הנוגע לגילוי עריות".

באופן לא מפתיע, אחרי פרסום מחקרו של ג'ונס, אנשים הפסיקו לדווח על אותם מפגשים עם המועך הלילי, אולי מתוך הפחד לבלות את שארית חייהם במוסדות לחולי נפש. עם זאת הגרסה הרוסית של המועך הלילי המוכרת בשם דומובוי, עדיין מוכרת בצורה נפוצה למדי בקרב הרוסים אשר רואים באותו יצור אפילו סימן למזל טוב, גם אם הוא משתובב לו בלילות ומדי פעם מפחיד את דיירי הבית.

כיום ידוע שהמועך הלילי הוא אחת מהדמויות המופיעות במהלך המצב הנקרא 'שיתוק שינה' אך אם תשאלו מישהו אם הוא שמע על המועך הלילי או כפי שהוא נקרא באנגלית the nightmare סביר להניח שאודות לארנסט ג'ונס יחשבו שאתם מתכוונים לחלום בלהות.